אמא כבר לא עובדת

 בעידן הגלובלי בו חברות פזורות בכל העולם לעיתים מתקיים הצורך לנייד עובדים (רילוקיישן). לא פעם קורה שאחד מבני הזוג מקבל הצעת מעבר מפתה למספר שנים במדינה אחרת. הצעת רילוקיישן לעיתים יכולה להיות מבלבלת ולא פשוטה להחלטה שכן היא מערבת גורמים רבים נוספים כמו בן או בת הזוג, ילדים, משפחה, שפה ואין ספור של גורמים אחרים.

אז מאיפה להתחיל? הייתי אמא עובדת, בחברת הייטק עם משכורת יפה ופוטציאל להתקדם ולהתפתח אבל אז באה הצעת הרילוקיישן. אני חייבת לציין שיש משהו מאוד מפתה בלארוז את הכל ולנסוע. זה נראה כמעט כמו קסם לצאת לחופשה, לנוח, לטייל, להכיר ולחיות בארץ זרה אבל מאחורי הפיתוי קיימות לא מעט התלבטויות. בין אין ספור השקולים והדאגות לילדים ומשפחה, בית, שפה, חברים, בתי ספר וגנים קצת שוכחים את אמא. אותה אמא שהייתה תמיד מאוד עסוקה בעבודה, בקניות, בבית ותמרונים בין פעילויות הילדים בחוגים בביה"ס ובגנים. אותה אמא בשליטה שתמיד ידעה היכן למצוא כל דבר; את העוזרת והבייביסיטר פתאום קצת נשכחה. אותה אמא בשליטה שעברה למדינה קצת שונה כבר לא כל כך שולטת: היא עזבה את העבודה אותה מאוד אהבה ומשכורת כבר אינה מקבלת, על קידום אין מה לדבר, ועכשיו היא גם כלום לא מכירה. את השפה היא מגמגמת, את הרופא היא לא מכירה, החוקים במערכת החינוך לגמרי שונים שלא נדבר על עזרה בלימודים, בסופר היא לא מוצאת כלום בקיצור היא הפכה כמעט בין רגע לעקרת בית מינוס. למה מינוס? כי היא מאוד מתאמצת, ולכאורה בהכל מצליחה ולאט לאט לומדת להכיר, למצוא ולהתמצא אבל בתוכה היא ממש חסרת מנוחה. כסף היא כבר לא מרוויחה והתלות הכלכלית בבן הזוג הופכת מעיקה, לא שחלילה חסר משהו, אבל בראש המחשבות קצת מטרידות. גם בעיניי הילדים היא מרגישה קצת אחרת מ"סופר אמא" היא הפכה ל"סופר עקרת בית". שלא תבינו אותי לא נכון לא שזה רע להיות עקרת בית ולהיות קרובה ומעורבת לילדים אבל כשלא מוכנים לגודל השינוי, הוא לעיתים יכול להיות קצת מעיק.

הזמן עושה את שלו ואחרי שנה כבר כולם התאקלמו והגיע הזמן. זמן למה? לא ממש ברור אבל ברור שאותו חוסר שקט שעד עכשיו היה נשלט בגלל עיסוקים יותר דחופים, סקרנות והתאקלמות עכשיו הוא קצת פחות בשליטה.

לא כל אותן נשים שעוברות בעקבות בן זוגם לארץ זרה יודעות לנצל דלתות כניסה הנפתחות בפניהן. רילוקיישן היא הזדמנות לשינוי. לעיתים מאוד קשה לאתר את אותם דברים שיביאו לתחושת הרוגע והמימוש העצמי ונראה כי כל העיסוקים הם מעין עיסוקים זמניים עד לחזרה לארץ. אבל ברוב המקרים לא תמיד ניתן לחזור לאותה נקודה בה עזבנו ולא מעט פעמים העבודה הקודמת הופכת כבר לא רלוונטית. מה שמותיר את אותן נשים לא פעם מבולבלות. אולם על אף הקושי והבלבול ישנן נשים שמצליחות ליצור את אותו שינוי מיוחל בכל מיניי יזמויות פרטיות בין עם בתחום האפייה וקישוט עוגות, עיצוב גרפי ואלבומי תמונות, אימון אישי, עיצוב פנים ואחרים.

נכון, רילוקיישן לעיתים כרוך במסע משפחתי ואישי לא פשוט אבל במקרה שלי הוא היה שווה. אין ספק שהאומץ לנסות ולשנות החזיר את מעמדי לאותו מעמד של "סופר אמא" גם אם עכשיו אני סופר אמא מזן אחר.